תקציר: בשנים האחרונות, המושג של החלמה מהפרעות נפשיות חריפות הולך ונהיה יותר רלבנטי בשדה של בריאות הנפש. מדירות בכל העולם מכניסים מדיניות החלמה לשירותי בריאות הנפש שלהם (למשל, אוסטרליה, אירלנד, ניו-זילנד, ארה"ב), כולל אנגליה וויילס (Department of Health, 2001). עם זאת, עדיין מתקיים ויכוח על המושג, כמו האם הפחתת סימפטומים היא מרכזית  (Liberman & Kopelowicz, 2005) או לא  (Roberts & Wolfson, 2004). מאמר מערכת זה מציע מסגרת מושגית להחלמה ומזהה נושאים מעשיים שצצים.

מושג אחד, שתי משמעויות

ניתן לזהות שני סוגי הגדרות להחלמה בבריאות הנפש, שנובעים משני זרמי השפעה שונים. בפסיכיאטריה הרעיון של החלמה מבוסס על מחקרים ארוכי טווח שמדגימים טווח רחב של מהלך מחלה בהפרעות נפשיות חריפות. בהקשר זה, רמיסיה מוגדרת כשיפור בסימפטומים ובחסרים אחרים לרמה שבה ניתן לראותם כבתוך הטווח הנורמלי. החלמה אפשר לראות כמטרה ארוכת טווח של רמיסיה. זוהי הגדרה של החלמה מבוססת שירות. הגדרה שניה של המושג החלמה נובעת מסיוע-עצמי ותנועות צרכנים/משתמשים/ניצולים. כאן, החלמה עשויה לכלול, אבל אינה מחייבת, רמיסיה של סימפטומים או חזרה לתפקוד נורמלי. עם זאת, החלמה נתפסת כתהליך של צמיחה אישית והתפתחות ומערבת התגברות על ההשפעה של היות מטופל של בריאות הנפש, על כל השלכות העניין, השגת שליטה והגעה לחיים של מימוש ומשמעות. אנו קוראים להגדרה זו של החלמה הגדרת-משתמש. היא מודגמת על ידי הגדרת המוסד הלאומי לבריאות הנפש של אנגליה להחלמה: "השגה של איכות חיים קבילה על ידי הפרט".

הגדרות החלמה מבוססות-שירות

כמה דוגמאות בולטות של הגדרות מבוססות-שירות ומבוססות-משתמש ניתנות מטה.

לסכיזופרניה, במשך שנתיים לפחות (ליברמן, 2002):

• רמיסית סימפטומים
• מעורבות מלאה או חלקית בעבודה או לימודים
• חיים עצמאיים ללא הדרכה של משפחה או סומך אחר
• אינו תלוי באופן מלא בתמיכה כלכלית מביטוח נכות
• קיומם של חברים עמם יש פעילות על בסיס קבוע.

לסכיזופרניה (Torgalsb_en, 1999)

• אבחנה אמינה של סכיזופרניה קודם לכן
• הקריטריונים לאבחנה אינם מתקיימים כעת
• מחוץ לאשפוז לפחות 5 שנים
• תפקוד פסיכוסוציאלי ב"טווח נורמלי"
• אינו על תרופות אנטי-פסיכוטיים, או במינון נמוך בלבד (פחות ממחצית מ"המינון המוגדר ליום")

להפרעות אכילה, במשך 12 חודשים לפחות לא יותר מסימפטומים מינימליים (Kordy et al, 2002):

• BMI > 19
• אין פחד חריף לעלות במשקל.
• אין הפחתת משקל על ידי הקאות או משלשלים
• אין בינג'ים
• אין עיסוק יתר במבנה גוף

ההגדרות המבוססות שירות של החלמה ישימות הכי בקלות לאנשים שחוזרים לבריאות הפרה-מורבידית, למשל לאחר אפיזודה בודדת של פסיכוזה.

הגדרות מבוססות-משתמש להחלמה

דוגמאות להגדרות החלמה מבוססות-משתמש ניתנות מטה

• התגברות על ההשפעה של היות מטופל במערכת בריאות הנפש, שימור או השגה מחדש של מידה מסויימת של שליטה על חייו של אדם (Davidson et al, 2005b)
• ביסוס או מימוש של חיים בעליה משמעות וזהות חיובית המבוססת על תקווה ונחישות. (Andresen et al, 2003)
• תהליך של גילוי עצמי לגבי כיצד לחיות (וכיצד לחיות טוב) עם הסימפטומים והפגיעויות המתמידים (Roberts &Wolfson, 2004)
• תהליך שהנו באופן עמוק אישי ייחודי של שינוי עמדות האדם, ערכיו, חוויותיו, מטרותיו, כישוריו ו/או תפקידיו (Anthony, 1993).
• פיתוח של משמעות חדשה ומטרה כשאדם מתפתח אל מעבר לקטסטרופה של חולי נפשי (Anthony, 1993).

סוגים אחרים של החלמה (בתוך מסגרת ההתייחסות מבוססת-משתמש) יכולים להתאים לאנשים עם מהלך מחלה ממושך. למשל, החלמה יכולה להיות התהליך של התגברות על אירוע טראומטי, השגה ושמור של פכחות או הגעה להתפתחות אישית מועילה מחוויות לא מועילות, כמו אפיזודות פסיכוטיות (Mental Health in England, 2004; Davidson et al, 2005b).

השונות של שתי פרספקטיבות אלה, עם זאת, הובילה בפועל למצב בו להחלמה יכולות להיות הרבה משמעויות שונות לאנשים שונים.

לכן ניתן לטעון באופן שרירותי שאורינטציה החלמה מיושמת בשירותים שונים ללא שום קריטריונים מקובלים או קוים מנחים.

מרכיבים של החלמה

בניגוד למרבית ההגדרות הברורות מבוססות-השירות להחלמה, הגישה מבוססת-משתמש הינה מורכבת הרבה יותר. מתוך סקירת נרטיבים בספרות של החלמה מבוססת-משתמש זיהינו את עבודתם של Davidson et al (2005a,b), Andresen et al (2003), ו- Jacobson & Greenley (2001). אלה לוכדו למסגרת מושגית מתפתחת אחת תוך זיהוי מושגי המפתח של הכלה, שמוצגים כעת.

מרכיבי מפתח של תהליך ההחלמה מבוסס-משתמש

תקוה –תקוה תוארה כאמונה של האדם שהחלמה או שינוי הוא אפשרי, או כנחישות להשתפר. זהו טריגר לתהליך החלמה ומתחזק אותו, היא כוללת:

• הכרה וקבלה של קיומה של בעיה
• מחוייבות לשינוי
• ארגון מחדש של סדר עדיפויות
• התמקדות בכוחות ולא בחולשות
• ציפיה לעתיד ועידוד אופטימיזם
• אמונה בעצמי

רוחניות –

רוחניות היא מקור חשוב לתקוה ומשמעות. כאשר מגדירים מחדש את החיים לאחר האירוע הקטסרופלי שמחלת נפש עשויה להיות עבור הפרט.

אחריות ושליטה –

לקיחה מחדש של אחריות ושליטה על חייו של אדם, ניתן לראות חולי והחלמה כאקט של אמנסיפציה במערכת המעודדת תלות. היא מערבת רכישה מחדש של עצמאות והיא מקושרת חזק לתחומים נוספים, במיוחד המושג של העצמה.

העצמה –

העצמה ניתן לראות כתיקון לחוסר שליטה, לתחושת חוסר ישע ותלות שהרבה משתמשים של שירותי בריאות הנפש מפתחים לאורך הזמן.

היא מערבת:

• אוטונומיה, שבתורה תלויה בידע, ביטחון עצמי, והנגישות של אפשרויות בעלות משמעות
• אומץ, שמעבר את הנכונות לחרוג מהשגה הבטוחה ולקחת סיכונים
• נטילת שליטה ואחריות אישית
• דרישה של אותם זכויות ונטילת אותן חובות כמו אזרחים אחרים

קשר –

אלמנט זה מדגיש את האספקט המאוד חברתי של החלמה – הדרך מהיות מבודד בתוך החולי לחבירה מחדש לעולם החברתי. הוא מערב השגה ושימוש של יחסים, נטילת תפקידים חברתיים והשגת חברים.

מטרה –

השגת משמעות ומטרה בחיים היא צורך אנושי בסיסי. בשל החוויה של החולי, מטרות חיים קודמות אולי אינן נגישות לאדם, אשר צריך להעריך מחדש את ערכיו ומטרותיו ולמצוא אלטרנטיבות. משימות נלוות כוללות מציאה ומעבר לתפקידים משמעותיים, עבודה, והנאה מפעילויות יצירתיות.

זהות עצמית –

ההמשגה מחדש של העצמי אל מול החוויה המציפה של מחלת נפש חריפה היא אלמנט חשוב בתהליך ההחלמה, הגדרה מחדש של העצמי כוללת:

• קבלה של החולי
• פיתוח של מערכת הסברית להבנת החוויה
• אבל על מה שאבד והבנה של מה שקרה
• הגדרה של העצמי מחוץ לחולי, החולי כחלק בלבד של העצמי
• השגה מחדש של תחושת זהות
• פיתוח של הערכה וכבוד עצמיים

ניהול סימפטומים –

למרות שאין צורך ברמיסית סימפטומים מלאה, היכולת לנהל את הסימפטומים בדרך כלשהי היא מהותית. יתכנו תקופות בהן הסימפטומים הם פחות או יותר תחת שליטה, אבל בגדול, תפנית מתרחשת בין סתם קבלת שירות לבין מעורבות אקטיבית ושימוש בטיפול שהאדם עצמו בוחר. הכוח להגדיר את החשיבות של בקרת סימפטומים עובר למשתמש בשירות, אשר עשוי למשל להחליט לחיות עם רמת סימפטומים מוגברת מאשר עם תרופות או התופעות לוואי שלהן. ניהול סימפטומים כולל:

• ידיעה על החולי וידיעה על השירותים הרלבנטיים
• פיתוח מיומנות התמודדות ואסטרטגיות ניהול מחלה
• תרופות
• עידוד בריאות ומציאת סגנון חיים בריא

סטיגמה –

התגברות על ההשלכות החברתיות של היות מטופל של בריאות הנפש תוארה כתהליך ריפוי שני. זהו תהליך אקטיבי המקושר בחוזקה עם הגדרת העצמי מחדש, והעצמה.

שלבים של החלמה

על פי הגדרת ההחלמה מבוססת-משתמש, אנשים נוטים לעבור שלבים בתהליך ההחלמה שלהם בהם הם ניגשים למשימות המצויינות מעלה. למרות שלשלבים שמות שונים, קווי המתאר של שלבי ההתפתחות בספרות הם די עקביים (e.g. Andresen et al, 2003;

 National Institute for Mental Health in England, 2004).

הארגון הלאומי לבריאות הנפש באנגליה מתאר 4 שלבים עוקבים:

תלוי ולא מודע

תלוי ומודע

לא תלוי ומודע

בתלות הדדית ומודע

נקודת ההתחלה מתוארת שלב של תלות הנובע מהחוויה של חולי/מצוקה, ההשפעה של מערכת בריאות הנפש, אירועים טראומטיים וההפרעה של חיי היום-יום והיחסים. שלב זה של משבר מאופיין על ידי הכחשה, בלבול, חוסר ישע, בלבול זהות ונסיגה כהגנה עצמית. המטרה והשלב האחרון של החלמה היא שלב של איכות חיים נפשית, המוגדרת כצמיחה אישית, קבלה עצמית, אוטונומיה, יחסים חיוביים, שליטה בסביבה ומטרה בחיים. איפיונים של שלב זה אינם בהכרח היעדר סימפטומים אלא היכולת לנהל את המחלה ולחיות חיים ממלאים ומשמעותיים, להראות עמידות אל מול נסיגות ולהיות בעל יחס חיובי כלפי העתיד. להתקדם מהשלב הבסיסי של הפרעה לקראת איכות חיים, על הפרט ראשית להפוך מודע למצבו כמו גם לעובדה שהחלמה היא אפשרית, ולהתחיל לעבוד לקראת החלמה. שלב מוקדם זה בתהליך ההחלמה (תלוי ומודע) מערב הכרה בערכים של הפרט, בכוחות ובחולשות, התחלה של ביסוס מטרות, למידה אודות מחלות נפש ושירותים הקיימים, רכישת מיומנויות החלמה והתקשרות עם חברי קבוצת שווים. השלב הבא (עצמאי ומודע)  כולל העמדת מטרות מוערכות ועבודה להשגתן, נטילת אחריות לניהול המחלה ונטילת שליטה על החיים, פיתוח ידע גובר וכישורים, ובנייה ושימור של יחסים. איפיון חשוב של שלב זה הוא הגברה עקבית בעמידות, אשר דורשת את האפשרות לקחת סיכונים (למשל, לנסות משהו חדש); דרישה זו היא אתגר לשירותי בריאות נפש שיש להם אברסיה לסיכונים. הצעד מהיות מוצף וכנוע להשגת מודעות, תקוה ונחישות לעתים קרובות מתואר כנקודת מפנה בחייו של אדם, ועשוי להיות מופעל על ידי אירוע, מטפל, מודל תפקיד, או אחר משמעותי. הוא יכול גם להיות החלטה מודעת שמגיעה אחרי היות חולה לאורך זמן (Andresen et al, 2003; Davidson et al, 2005a).

אורינטציית החלמה בתחום השירותים

ככלל, שתי בעיות בפרקטיקה העכשוית זוהו על ידי התומכים של גישת ההחלמה בשירותי בריאות הנפש:

אין הליכה בעקבות העדויות הטובות ביותר הנגישות.

יש מגבלות למבוססי ראיות (Frese et al, 2001)

אלו המתמקדים בצרכים של אנשים עם המוגבלויות החריפות ביותר נוטים לדרוש התערבויות מבוססות ראיות, מאחר שהרבה ממשתמשי השירותים אין להם בחירה מלאה בטיפולים. דוגמא אחרת היא התבססות היתר על פרמקותרפיה (Office of the Deputy Prime Minister, 2004) אפילו למצבים בהם הקווים המנחים מצביעים על כך שהתערבויות פסיכולוגיות צריכות להיות הטיפול הראשוני (National Institute for Clinical Excellence, 2004).

מצד שני, אנשים שהחלימו מבעיות נפשיות לעתים קרובות דיווחו שדברים מאוד מסויימים עזרו להם, דברים שאולי אף פעם לא נחקרו מדעית (Frese et al, 2001). הם קוראים ליישום של אורינטצית החלמה מבוססת-משתמש בשירותי בריאות הנפש. הבנה שתכנון, ארגון ומתן תמיכה צריכה להיקבע על ידי הצרכים של המשתמש בשירות קיבלה עכשיו אישור במדיניות Department) of Health, 2004).

צעד אחד בכיוון זה באופן בין-לאומי היא התוכנית של הנשיא הנוכחי של ארגון הפסיכיאטריה העולמי 'הפסיכיאטריה של האדם' – אשר מביאה בחשבון את 'האדם כשלם בתוך קונטקסט כמרכז והמטרה של הטיפול הקליני, עידוד הבריאות והמחקר' (Mezzich, 2006).

מפרספקטיבה זו, המטרה העיקרית של טיפול פסיכיאטרי היא לאפשר לאנשים לתפקד בתוך הקונטקסט החברתי שלהם, ללא קשר לסימפטומים שלהם, ולעזור להם לחיות חיים מלאים ומשמעותיים, ללא קשר לצורך שלהם בסיוע מקצועי בזמני משבר.

פרספקטיבה זו על החלמה עשויה להזכיר את המושג של איכות חיים, שאף הוא מביא בחשבון טווח רחב של אספקטים של חיי יומיום ושואף למקם את הצרכן במרכז. עם זאת, בדומה למושג של החלמה, עדיין אין הגדרה אחת מקובלת אוניברסלית של "איכות חיים, וההבחנה, יחסי הגומלין והחשיבות של גורמים סוביקטיביים ואובייקטיביים נותרה לדיון. כבר הודגם שהערכות סובייקטיביות (או מבוססות משתמש) ואובייקטיביות (או מבוססות שירות) של איכות חיים לעתים קרובות חולקות מעט במשותף (Ruggeri et al, 2001). במידת מה, מתחים דומים קיימים בין שני סוגים של הגדרות החלמה. עם זאת המושג מבוסס משתמש של החלמה הולך הרבה מעבר למושג של איכות חיים, או גישה מבוססת-צרכים של שירות. הצרכן האינדיבידואלי לא רק ממוקם במרכז תשומת הלב אלא מעודדת אקטיבית לקחת אחריות לחייו שלו, עם המטרה של חלוקת כוח, השתתפות של הצרכן והפחתת תלות בשירות. מערכת מוכוונת החלמה של בריאות הנפש אמורה להתאים עצמה באופן גמיש לצרכי צרכנים, להתמקד בכוחות ולא בחסרים או מגבלות ולכלול טווח רחב של אמצעים אלטרנטיביים, כמו שירותים מבוססי קבוצת שווים, או קהילות אמוניות (National Institute for Mental Health in England, 2004). מטרות שאפתניות אלה, למרות המדיניות הממשלתית רחוקות מאוד ממימוש באנגליה ומחקרים אמפיריים על היישום של עקרונות מוכווני החלמה בהספקת שירותים חסרים במידה ניכרת.

מה צריך להשתנות?

אימוץ גישה מוכוונת החלמה יכולה להיות דבר בעל השלכות מרחיקות לכת לשירותי בריאות הנפש. המטרות של שירותי בריאות הנפש היו להגדיר מחדש ולהתמקד במטרות החיים של הפרט ולכבד את זכויותיהם של משתמשי השירותים לקבל החלטות אינדיבידואליות על כל האספקטים של ההחלמה שלהם. כעת מוכר בחקיקה ש"אין לטפל בפרט כמי שאינו יכול לקבל החלטה רק בגלל שהוא מקבל החלטה לא נבונה ((Mental Capacity Act 2005. למעשה, העדויות של תדירות שקולה של חוסר מסוגלות מנטלית בין אוכלוסיות מאושפזים פסיכיאטריות ללא פסיכיאטריות (Raymont et al, 2004) מציעות שהנטייה השמרנית מסורתית של שירותים פסיכיאטריים לשלול כוח לקבלת החלטות ממשתמשי השירות בשל היעדר "אינסייט" עשויה להיות בלתי מוצדקת אמפירית.

דוגמא מוצלחת לקבלת החלטות משותפת הינה תוכניות משבר משותפות, שמכירה בהסכמה מראש והכוונה של בריאות הנפש שמזמן המליצו עליה ארגוני צרכנים (Henderson et al, 2004). באופן דומה הערכים והעמדות של צוות עשויות לדרוש שינוי. אורינטציית החלמה לצוות עשויה להוות הגדרה מחדש של תפקידיהם מזה של 'מומחה חיצוני' לחוליים של אנשים לזה של מלווה ותומך בדרך חייו של אדם, המקבל שותפות שוויונית עם מטופליו. שינוי זה בתפקידים משנה את מאזן הכוח ועשוי להיות מאתגר לצוות. עם זאת, מחקרים מוגבלים, בעיקר איכותניים, מצביעים על כך שאימוץ של גישה אישית והוליסטית כזו עשויה להיות לה השפעה חיובית על תהליך ההחלמה ((Farkas et al, 2005.

הארגון הלאומי של בריאות הנפש באנגליה מציין טווח רחב של פרקטיקות עבודה לקלינאים התומכות בהחלמה. אלה כוללים הדגמת תקווה והצעת עידוד, למשל בתמיכה באנשים בהשגת מטרות אישיות, הספקת מידע מובן לגבי המחלה וטיפולים נגישים, עידוד אינטראקצית שווים, תמיכה בפעילויות חברתיות, תרבותיות ורוחניות, וכד'.

במבני השירותים, ערכי החלמה עשויים להשתקף בארגון, באדמיניסטרציה ובציוות: בהצהרת חזון המזהה תוצאות החלמה; הצהרות מדיניות וקווים מנחים המספקים עקרונות מבוססי החלמה להספקת השירות, פיתוח בקרת איכות המיושמת ומבוקרת בשיתוף פעולה עם צרכני שירות; בחירת צוות, אימון והדרכה על פי ערכי ההחלמה תוך מעורבות צרכנים. שירותים מוכווני החלמה באופן אידיאלי עובדים ברשתות גמישות, מתאימים עצמם לצרכי התמיכה של פרטים ולמשאבים האישיים בסביבתם ((Farkas et al, 2005. החשיבות של מעורבות צרכנים, המודגשת במיוחד בגישת ההחלמה המבוססת-משתמש ידועה ומיושמת בתחומים אחרים, כמו טכנולוגיית ניהול ומידע, מאז שנות השמונים. בתחום בריאות הנפש, לעומת זאת, גם חוויה מעשית סבירה וגם מחקר אמפירי שיטתי על הערך של- היישומיות של- וההשלכות של מעורבות משתמש נותרו מוגבלים עד היום. ללא ספק, יישום אורינטציית החלמה בהספקת שירות תהווה תהליך מאתגר ודורש זמן, ביחס לפרקטיקה ולמחקר כאחת. בפרקטיקה של בריאות הנפש, צעד ראשון עשוי להיות העידוד וההבנה של המושג והשלכותיו בקרב בעלי הענין ((National Institute for Mental Health in England, 2004. אורינטציית החלמה מטרתה להשלים ולא להחליף את התפקידים הנוכחיים, פונקציות, התערבויות טיפוליות ומבנים. האתגר היישומי המרכזי עשוי להיות לנוע אל מעבר לדין ודברים ההתנגדותי של משתמשים-אנשי מקצוע שמדגיש את הכשלים של בריאות הנפש (ולכן מדיר את הצוות של בריאות הנפש) לעבר דיון מחבר ערכים שמגייס את האיכויות המקצועיות והאישיות של צוות. מודל שינוי משותף כזה יהיה מסובך. אקטיביסטים מקרב משתמשי שירותים, שהגדירו בעבר את תפקידם על ידי התנגדות ל'מודל ביו-רפואי', ידרשו לנוע לעבר גישה של שיתוף פעולה שבה האינפוט החיובי שלהם נחוץ לשירותי בריאות הנפש כדי לחולל שינוי בפרקטיקה. בנוסף, מתן כוח ל'מומחים על ידי ניסיון' עשוי שלא להיות שינוי מבורך לחלק ממשתמשי השירותים. לצוות, האתגרים המרכזים עשויים להיות לפגוש את הדרישות לשינוי פרקטיקות, להיות פחות בתפקיד מקצועי פורמלי כשעובדים עם אנשים במצוקה (ומציקים) להתמודד עם החרדה הכרוכה בתמיכה באנשים בלקיחת סיכונים, ולא לכפות את ערכיהם והמודלים שלהם על משתמשי שירות.

עם זאת, עלול להיות מזיק להתפתחות גישת ההחלמה אם התפתחות השירותים תתקדם לפני המחקר. בכדי להבטיח שמושג ההחלמה יחיה מעבר לאופנה העכשוית וירכוש חשיבות מתמשכת לאספקת שירותים, עדויות מוצקות צריכות להיות מיוצרות על מרכיבים מובחנים של אורינטציית ההחלמה בתוך שירותי בריאות הנפש, הקבילות שלהם, היישום שלהם, והשלכותיהם. יסודות חשובים כבר הונחו: יש הרבה מחקר איכותני; כמה ניסיונות להמשגה שיטתית; וכמה כלי מדידה חדשים שפותחו כמו כלי השלבים של החלמה (STORI, Andresen et al, 2006), שאלון תהליך החלמה (RPI; Jerrell et al, 2006), וסולם הערכת החלמה ((RAS; Corrigan et al, 2004. עם זאת, הרבה מחקר, במיוחד כזה העושה שימוש בכלים כמותיים, עדיין יש לבצע כדי לבחון את האתגרים, האפשרויות והרווחים שמושג זה של אורינטציית החלה יכול לספק גם למשתמשי השירותים וגם לצוות.

הצהרת אינטרס

אין.

הכרת תודה

אנו מוקירים תודה לגלן רוברטס על הדיונים מעירי העיניים שלו.

Recovery in psychiatry

BEATE SCHRANK AND MIKE SLADE

Psychiatric Bulletin (2007), 31, 321-325.

References

ANDREASEN, N. C., CARPENTER,W.T., KANE, J. M., et al (2005) Remission in schizophrenia: proposed criteria and rationale for consensus. American Journal of Psychiatry, 162, 441-449.

ANDRESEN, R., OADES, L. & CAPUTI, P. (2003) The experience of recovery from schizophrenia: towards an empirically validated stage model. Australian and New Zealand Journal of Psychiatry, 37, 586-594.

ANDRESEN, R., CAPUTI, P. & OADES, L. (2006) Stages of recovery instrument: development of a measure of recovery from serious mental illness. Australian and New Zealand Journal of Psychiatry, 40, 972-980.

ANTHONY,W. (1993) Recovery from mental illness: the guiding vision of the mental health service system in the 1990s. Psychosocial Rehabilitation

Journal, 16,11-23.

CORRIGAN, P.W., SALZER,M., RALPH, R. O., et al (2004) Examining the factor structure of the recovery assessment scale. Schizophrenia Bulletin, 30,1035-1041.

DAVIDSON, L., BORG, M., MARIN, I., et al (2005a) Processes of recovery in serious mental illness: findings from a multinational study. American Journal of Psychiatric Rehabilitation, 8,177-201.

DAVIDSON, L., O’CONNELL, M. J., TONDORA, J., et al (2005b) Recovery in serious mental illness: a new wine or just a new bottle? Professional

Psychology: Research and Practice, 36, 480-487.

DEPARTMENT OF HEALTH (2001) The Journey to Recovery:The Government’sVision for Mental Health Care. Department of Health.

DEPARTMENT OF HEALTH (2004) The Ten Essential Shared Capabilities. A Framework for the Whole of the Mental Health Workforce. Department of Health.

FARKAS, M., GAGNE, C.,WILLIAM, A., et al (2005) Implementing recovery oriented evidence based programs: identifying the critical dimensions.

CommunityMental HealthJournal, 41, 141-158.

FRESE, F. J., STANLEY, J., KRESS, K., et al (2001) Integrating evidence-based practices and the recovery model. Psychiatric Services, 52,1462-1468.

HENDERSON, C., FLOOD, C., LEESE, M., et al (2004) Effect of joint crisis plans on use of compulsory treatment in psychiatry: single blind randomized controlled trial. BMJ, 329,136.

JACOBSON, N. & GREENLEY, D. (2001) What is recovery? A conceptual model and explication. Psychiatric Services, 52, 482-485.

JERRELL, J. M., COUSINS,V. C. & ROBERTS, K. M. (2006) Psychometrics of the recovery process inventory. Journal of Behavioral Health Services and Research, 33, 464-473.

KORDY, H., KRAMER, B., PALMER, R. L., et al (2002) Remission, recovery, relapse, and recurrence in eating disorders: conceptualization and

illustration of a validation strategy. Journal of Clinical Psychology, 58, 833-846.

LIBERMAN, R. & KOPELOWICZ, A. (2005) Recovery from schizophrenia: a concept in search of research. Psychiatric Services, 56, 735-742.

LIBERMAN, R. P., KOPELOWICZ, A., VENTURY, J., et al (2002) Operational criteria and factors related to recovery from schizophrenia. International Review of Psychiatry, 14, 256-272.

MEZZICH, J. E. (2006) Institutional Consolidation and Global Impact: Towards a Psychiatry for the Person. http://www.wpanet.org/bulletin/

wpaeb3701.html

NATIONAL INSTITUTE FOR CLINICAL EXCELLENCE (2004) Clinical Guidelines for the Management of Anxiety (Panic Disorder, with or without Agoraphobia, and Generalised Anxiety Disorder) in Adults in Primary, Secondary and Community Care. NICE.

NATIONAL INSTITUTE FOR MENTAL HEALTH IN ENGLAND (2004) Emerging Best Practice in Mental Health Recovery. NIMHE.

OFFICE OF THE DEPUTYPRIMEMINISTER (2004) Mental Health and Social Exclusion. Social Exclusion Unit.

RAYMONT,V., BINGLEY,W., BUCHANAN, A., et al (2004) Prevalence of mental incapacity in medical inpatients and associated risk factors: cross-sectional study. Lancet, 364, 1421-1427.

ROBERTS, G. & WOLFSON, P. (2004) The rediscovery of recovery: open to all. Advances in Psychiatric Treatment, 10, 37-48.

RUGGERI, M., BISOFFI, G., FONTECEDRO, L., et al (2001) Subjective and objective dimensions of quality of life in psychiatric patients: a factor

analytical approach: The South Verona Outcome Project 4. British Journal of Psychiatry, 178, 268-275.

TORGALSB_EN, A. K. (1999) Full recovery from schizophrenia: the prognostic role of premorbid adjustment, symptoms at first admission, precipitating events and gender. Psychiatry Research, 88, 143-152.

 

*Beate Schrank ResearchWorker, Department of Psychiatry, Medical University Vienna, Austria, email: beate.schrank@gmail.com, Mike Slade

Clinical Senior Lecturer, Institute of Psychiatry, King’s College London